החלטה בתיק ת"א 41218-05-12

            לפניי בקשה לצו מניעה זמני, שהגישה המבקשת בגדרי תביעה שעניינה בהחלטת המשיבה לנתק את יחסיה העסקיים עם המבקשת.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.                  המשיבה היא חברת תעופה, השותפה באיגוד הבינלאומי של חברות התעופה (להלן: יאט"א), ולה סניף גם בישראל. ליאט"א מערכת הסכמים החלים על חברות התעופה המאוגדות בה, לרבות "הסכם סוכנות" שבין כל אחת מחברות התעופה המאוגדות ביאט"א לבין כל אחד מסוכני הנסיעות שקיבלו מעמד של סוכן מורשה ונקשרו בהסכם שכזה.

2.                 המבקשת היא סוכנות נסיעות הפועלת בעיר חיפה מאז שנת 1992, ונחשבת סוכן מורשה של יאט"א מאז שנת 1993, שאז התקשרה בהסכם סוכנות (נספח א' לבקשה; להלן: ההסכם). אין חולק כי הסכם זה חל אף ביחסים הספציפיים שבין המבקשת למשיבה. סעיף 13 לאותו הסכם מקנה לכל אחד מן הצדדים את הזכות לסיים את החוזה, בלא תנאי ובלא הפרה של הצד האחר את ההסכם, וזאת בהודעה בכתב ובאופן שהביטול ייכנס לתוקפו בסוף החודש העוקב לחודש שבו ניתנה ההודעה (להלן: זכות הביטול). יצוין מיד כי השימוש שעשתה המשיבה בזכות הביטול לשם הפסקת קשריה העסקיים עם המבקשת - היא העומדת בלב ההליכים. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נסבה על עצם תקפותו של הסעיף המקים את זכות הביטול, ועל נסיבות השימוש של המשיבה בזכות זו.

3.                 בשנות העבודה המשותפת עד לשנת 2010 לא היו מחלוקות עסקיות בין הצדדים (עמ' 11 לפרוטוקול), והמבקשת אף זכתה בשנים 2006-2005 (ובהן בלבד) למעמד של "סוכן מועדף" נוכח היקף מכירותיה של כרטיסים של המשיבה באותן שנים. ברם בסוף שנת 2010 נזרעו ניצניה של מחלוקת עסקית, שהובילה לבסוף לניתוק הקשר של המשיבה עם המבקשת. אף שהצדדים האריכו בתיאורה של המחלוקת - לא יינתן לכך הד בהחלטתי זו, כיוון שחשיבותה העיקרית, כמבואר להלן, היא בעצם קיומה ולא בתוכנה, מה גם שממילא אין אפשרות ומקום לטעת מסמרות בשאלת צדקת הצדדים באותה מחלוקת, בשלב זה של ההליכים. נציין אפוא רק כי לוז הסכסוך העסקי הוא בכך שהמבקשת הנפיקה משיקוליה תשעה כרטיסי טיסה של המשיבה אף שמבצעת הטיסות היחידה היא חברה אחרת, שלה הסכם עם המשיבה. אין חולק שהתנהלות זו עומדת בניגוד להחלטה מסוימת של יאט"א, המחייבת אישור בכתב למהלך זה, ומוסכם שאישור כזה לא ניתן. לטענת המשיבה אותה הפרה של החלטת יאט"א, ושיטת הכרטוס של המבקשת הובילו לכך שנדרשה לשלם לחברה האחרת כ-26 אלף דולר. לטענת המבקשת (שהוכחשה בידי המשיבה), נציג המשיבה נתן לה אישור מראש, בעל-פה, לביצוע הכרטוס בדרך האמורה, מה גם שלא נגרם למשיבה כל נזק בפועל מן המהלך.

4.                   במהלך שנת 2011 התקיימה בין הצדדים התדיינות באשר לסילוק החוב הנטען, בלא שהמשיבה נקטה פעולה אקטיבית בקשר עם גביית החוב. מוסכם, בהדגשים שונים של הצדדים, כי בעלי הדין גיבשו פתרון אפשרי שלפיו אם המבקשת תגדיל את מכירותיה של כרטיסי המשיבה, הרי שחובה יימחל (לשיטת המבקשת, סעיף 35 לבקשה), או שמא יקוזז מתוך עמלותיה (סעיף 36 לתגובה לבקשה). ברם המכירות של המבקשת את כרטיסי המשיבה באותה שנה דווקא קטנו משמעותית (סעיף 62 לבקשה), והמחלוקת לא נפתרה. הדבר הוביל לתכתובת ענפה נוספת בין הצדדים, שבגדרה טענה המבקשת לכשרות פעולותיה ולהיעדר חוב למשיבה, והמשיבה טענה מנגד לפסלות פעולותיה של המבקשת. סופה של ההתכתבות בהודעה של המשיבה מיום 17.4.2012 (נספח ב' לבקשה) בדבר סיום ההסכם בין הצדדים וזאת החל מיום 30.5.2012, וזאת תוך הפעלת זכות הביטול של המשיבה (להלן: הודעת הביטול), הודעה שאין חולק שהיא תואמת את הוראת הסעיף בהסכם הקובע את זכות הביטול (עמ' 3 לפרוטוקול).

5.                 על רקע האמור הגישה המבקשת נגד המשיבה תביעה לסעדים הצהרתיים ולפיצוי כספי. הסעדים ההצהרתיים עניינם בקביעה שלפיה המשיבה מנועה מלנתק את המבקשת ממערך הזמנת כרטיסי הטיסה שלה, לבטל את מינויה של המבקשת כסוכנת של המשיבה בהתאם להסכם, ולסיים את ההתקשרות בין הצדדים. הפיצוי הכספי עניינו בנזקיה הצפויים של המבקשת, לשיטתה: הפסדים בגין הפסד לקוחות ועבודות, בגין "התנהגות בחוסר תום לב", פגיעה במוניטין, ופגיעה בחופש העיסוק בסכום כולל של כחמישה מליון ש"ח (הכל אם תסתיים מערכת היחסים עם המשיבה, כמובן). סכום התביעה הועמד על מליון ש"ח בלבד "לצרכי אגרה".

6.                 בגדרי תביעתה עתרה המבקשת לסעדים זמניים, הזהים לסעדים ההצהרתיים המבוקשים - פרט להיותם זמניים, קרי: עד להכרעה בהליך העיקרי. זו הבקשה שלפניי.

7.                 המבקשת טוענת בבקשתה כי הודעת הביטול האמור ניתנה שלא כדין, שכן היא מהווה פעולה חד צדדית, פסולה ונעדרת תום לב, הנובעת רק ממחלוקת עסקית ומרצונה של המשיבה "להעניש" את המבקשת. בנוסף טוענת המבקשת, בין היתר, כי החוזה בוטל מטעמים בלתי סבירים שיש בהם כדי לקפח את המבקשת, ובשים לב לכך שמדובר בחוזה אחיד כמובנו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), הרי שעומדת למבקשת הזכות לעתור לבית הדין לחוזים אחידים לביטול הסעיף המקנה למשיבה את זכות הביטול של ההסכם.

לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי מימוש הודעת הביטול יגרום להפחתת הכנסותיה בכשני מיליון דולר בשנה ולאובדן של כ-200 אלף דולר בשנה אובדן "רווח גולמי" (שהם כ-40% מכלל הכנסותיה ומכלל הרווח הגולמי השנתיים הנטענים שלה; סעיפים 68-62 לכתב התביעה). בחישוב לחמש שנים מוצאת המבקשת כי הנזק הכולל יעלה כדי כמיליון דולר בהפסד רווחים, שהם כמחצית משוויה הנוכחי של המבקשת, לפי חישוביה. הצו הזמני נועד למנוע אותה פגיעה עצומה נטענת במבקשת, כמו גם בתדמיתה ובהמשך פעילותה, בעוד שהנזק למשיבה הוא אפסי, לשיטתה.

8.                 בתגובתה לבקשה טוענת המבקשת, בתמצית, כי המבקשת הפרה את כללי יאט"א בדרך התנהלותה בסוגיית הכרטוס; כי הדבר יצר מחויבות של המשיבה בנשיאה בתשלום בסך של כ-26 אלף דולר לחברה אחרת; כי ניסיונות לפתור את הבעיה בדרך של סילוק החוב לא צלחו משך תקופה ממושכת, ומשעמדה המבקשת על כך שפעלה כשורה ויחסי הצדדים העכירו - איבדה המשיבה את אמונה במבקשת והחליטה לנתק את היחסים עמה. הווה אומר: לשיטת המשיבה, ההחלטה על ניתוק היחסים נתקבלה בתום לב. יתרה מכך, מדגישה המשיבה, בכל מקרה זכות הביטול עומדת לה מכוח הוראתו המפורשת של סעיף 13 להסכם, וזכות זו אינה מותנית בהפרה כלשהי. ככל הסכם לזמן בלתי מוגבל אף הסכם זה ניתן להביאו לידי סיום באופן חד-צדדי, ובפרט כאשר קבוע בו מנגנון מפורש המסדיר את זכות ביטולו של ההסכם. אשר לטענה כי סעיף 13 הוא מקפח, מציינת המשיבה, הרי שסוגיה זו נידונה והוכרעה לדבריה בתובענה שהגישו המבקשת ו-117 אחרים נגד חברת בריטיש איירווייז, שניתקה את קשריה עמם (ת.א. 3491-04-08; להלן: עניין בריטיש). באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת שטמר) כי התניה באותו הסכם ממש שבו עסקינן כאן - איננה מקפחת (הליך שטרם נסתיים, שכן בערעור בבית המשפט העליון נקבע כי התיק יוחזר לערכאה הדיונית להשלמת טיעון מסוימת; ע"א 2728/10 מיום 2.5.2012).

המשיבה אף חולקת על טענות המבקשת ל"פגיעה אנושה" בה אם תיפסק ההתקשרות. היא מטעימה כי חישובי המבקשת נסמכו על הנחה כך שלא רק המשיבה, אלא גם שתי חברות תעופה הקשורות בה (אוסטריאן איירליינס וסוויס) ינתקו את קשריהן עם המבקשת - ולא היא. כן מציינת המשיבה כי הכנסות המבקשת ממכירת כרטיסים של המשיבה מגיעות כדי 1.6% עד 3% בלבד מסך מכירות הכרטיסים שלה, כך שפגיעה בה במקרה של הותרת ניתוק היחסים על כנו יהיה שולי. המשיבה מוסיפה כי המבקשת לוקה בחוסר ניקיון כפיים, בהשמיטה נתונים שונים מבקשתה, שהוגשה במעמד צד אחד.

9.                 המבקשת השיבה לתגובת המשיבה, שם היא הבהירה כי לטעמה לא נפל כל פסול בהתנהלותה. היא הוסיפה עוד, בין היתר, כי יש לאבחן את עניינה מזה שנדון בעניין בריטיש, שכן כאן המדובר בניתוק של סוכנות אחת, ולא של כל הסוכנויות בישראל, כך שחוסר האיזון בין הצדדים במקרה זה הוא רב.

10.             יצוין כי התביעה והבקשה הוגשו עוד ביום 21.5.2012, אך המבקשת בחרה להגישן לבית המשפט המחוזי דווקא. בית המשפט המחוזי, לאחר קבלת עמדת הצדדים, קבע כי נוכח סכום התביעה (מיליון ש"ח) הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, והורה על העברת התיק לבית משפט זה. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה ביום 25.6.2012 לקיום דיון דחוף בבקשתה לצווי מניעה, וזאת נוכח ניתוקה בפועל ממערכת ההזמנות של המשיבה יממה קודם לכן (במובן זה הפכה הבקשה לצווי מניעה באופן טכני לבקשה לצווי עשה, אף שהמשיבה לא עמדה על טענה זו, ובדין). בנסיבות האמורות הגיע התיק לעיוני, ודיון התקיים לפניי ביום 26.6.2012. בדיון נחקרו מצהירי הצדדים (מנהלת המבקשת מזה, ונציג המכירות של המשיבה מזה), הצדדים סיכמו טענותיהם, ועתה ניתנת החלטתי.

דיון והכרעה

11.              כידוע, הכרעה בשאלה האם יש ליתן סעד זמני מורכבת מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. שני אלה יש לשקללם כמעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שעוצמתו של האחד גדולה כך ניתן יהיה להסתפק בעוצמה פחותה של השיקול השני, ובלבד ששניהם עוברים את הסף המינימלי הנדרש (ראו: רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם, 6.6.2006); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009)). על שני אלה ניתן להוסיף רכיב שלישי, הנעוץ בדיני היושר, של דרישת תום לב ונקיון כפיים. כמובהר להלן, בקשתה של המבקשת נמצאת לוקה בכל אחד משלושה השיקולים.

סיכויי התביעה

12.             נידרש ראשית לסיכויי התביעה, ומובן שהדברים נעשים לכאורה בלבד ורק עד כמה שהדברים נחוצים להכרעה בבקשה לסעדים זמניים.

13.             המכשלה הראשונה והמשמעותית ביותר, הניצבת בפני המבקשת, היא שביטול ההתקשרות בין הצדדים נעשה בהתאם להסכם שבין הצדדים וזכות הביטול המפורשת שבו.